מקור נחמיה ד׳:א׳
1 וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֡ט וְ֠טוֹבִיָּ֠ה וְהָעַרְבִ֨ים וְהָעַמֹּנִ֜ים וְהָאַשְׁדּוֹדִ֗ים כִּֽי־עָלְתָ֤ה אֲרוּכָה֙ לְחֹמ֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם כִּי־הֵחֵ֥לּוּ הַפְּרֻצִ֖ים לְהִסָּתֵ֑ם וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹֽד׃
פירוש רש"י על נחמיה ד׳:א׳
1 כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה. שֶׁנִּבְנְתָה הַחוֹמָה:
2 אֲרוּכָה. עִנְיַן חוֹבֶשׁ וּתְרוּפָה:
3 כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרוּצִים לְהִסָּתֵם. אֲשֶׁר הִתְחִילוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָיוּ פְּרוּצִים עַד עַתָּה מֵאֵין חוֹמָה הָיוּ עַתָּה סְתוּמִים בְּבִנְיַן הַחוֹמָה: